מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ. רִבִּי עֲקִיבָה הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר. לוֹסַר אֶת כָּל נְכָסָיו. כְּמַה דְאַתֲּ מַר יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה. מַה עָֽבְדִין לָהּ רַבָּנִן. חוֹמֶר הוּא בְנִידּוּי בֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
חומר הוא בנידוי ב''ד. שאני נדוי ב''ד דחמיר ואין למידין ממני:
מה עבדין לה רבנן. להאי קרא:
הי' חוכך בזה להחמיר. ומפרש מאי להחמיר לאסור כל נכסיו ליהנות ממנו כדמצינו דלשון נדוי חל על הנכסי' כד''א יחרם כל רכושו בעזרא שגזר עליהם לבא ולהבדל מנשים נכריות וכל אשר לא יבא בעצת הסגנים יחרם כל רכושו:
שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תּוֹפְשִׂין אוֹתוֹ מִשֵּׁם יַד לְקָרְבָּן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. אִם אָמַר. לֹא אוֹכַל לָךְ. תּוֹפְסִין אוֹתוֹ מִשֵּׁם יַד לִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 2b אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵימַר. קָֽנְתָה דְכוּלְכָּה. דִּילְמָא כּוּלְכָּה דְּקָֽנְתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אורחיה דבר נש מימר קנתה דכולכא. קנתה יד הכלי כמו קתא דסכונא כולכא מין ירק ודרך בן אדם לומר אחוז ביד הירק או שמא הוא אומר בירק היד בתמיה וה''נ דרך לומר שבועה לא אוכל לך או שמא הוא אומר לא אוכל לך שבועה דפשיטא דלאו כלום הוא. וגי' הרשב''א ז''ל בהדיא אורחיה דבר נש למימר שבועה לא אוכל לך דלמא לא אוכל לך שבועה:
אם אמר לא אוכל לך. לחוד ולא אמר שבועה מקודם מהו אם תופסין אותו משום יד לשבועה כמו בקונם:
תַּנֵּי. וּכְנִדְבוֹתָם. לֹא אָמַר כְּלוּם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָֽרְשָׁעִים מִתְנַדְּבִים. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְנַדֵּב אֵין זֶה רָשָׁע. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָן. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדּוֹר מִשְׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה שֶׁלֹּא תִדּוֹר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדּוֹר מִשְׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לֵאלֹהֵיכֶם. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה עַל נְדָבָה. מֵבִיא כִשְׂבָּתוֹ לָעֲזָרָה וְאוֹמֵר. הֲרֵי זֶה עוֹלָה. רִבִּי אָבִין אָמַר. רִבִּי יְהוּדָה פָתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר נִקְרָא רָשָׁע נוֹדֵר הָיִיתָ. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קוֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. הִתְחִיל לִנְדּוֹר פִּינַקְסָתוֹ נִפְתַּחַת. דָּבָר אַחֵר. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קוֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. אִיחוּר נְדָרִים. אִיחֵר אָדָם אֶת נִדְרוֹ פִּינַקְסָתוֹ נִפְתַּחַת. מִעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וְשָׁהָא לַהֲבִיאָהּ וְשָֽׁקְעָה סְפִינָתוֹ בַיָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה שהרשעי' מתנדבי'. טעמא' מפרש כלומר מדברי זה שמענו שהרשעים מתנדבים שהרי הוא אומר כנדבותם והא לאו כלום הוא דמכיון שהתנדב אין זה רשע שאין דרך הרשעי' להתנדב אלא לנדור שאפי' כשהרשעים אומרים הרי זו עולה הרי זו שלמים דקרינן להנדבה הם אינם עושים לכונת נדבה גמורה אלא לחטא שקדם להם והרי זה כנדר ולפיכך לא אמר כלום:
תני וכנדבותם. של רשעים לא אמר כלום שאין הרשעים מתנדבי' וכן הוא בתוספתא פ''ק בהדי' וכדמסי':
כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא. אוֹ בְנָזִיר אוֹ בְקָרְבָּן אוֹ בִשְׁבוּעָה. רִבִּי זְעִירָה אָמַר. נָזִיר בִּשְׁלָשְׁתָּן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מָאן דְּבָעֵי מִיפְתּוֹר הָדָא דְּרִבִּי זְעִירָא כֵינִי. הָיָה לְפָנָיו אֶשְׁכּוֹל אֶחָד וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי שְׁבוּעָה. הֲרֵי עָלָיו שְׁבוּעָה. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן. הֲרֵי עָלָיו קָרְבָּן. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי שְׁבוּעָה. הֲרֵי עָלָיו שְׁבוּעָה. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. מַה שֶׁאָֽמְרוּ שְׁלָשְׁתָּן עָלַי. לֹא נִמְצָא זֶה נוֹדֵר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ובא אחד ואמר מה שאמרו שלשתן עלי לא נמצא זה נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה גרסינן. והכא נמי כן דמיירי שאמר כנדרי רשעים בנזיר ובקרבן ובשבועה הרי עלי כלו' כמו הרשעים שהן נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה וכל אלו עלי והילכך חייב בשלשתן מאחר שהרשעים נוזרין ונודרין בקרבן ונשבעין:
מאן דבעי מיפתור הדא דר' זעירא כיני. כלומר דר' אבין בא לפרש שלא תאמר דרבי זעירא פליג אדשמואל שאפילו לא אמר אלא כנדרי רשעים לבד נדר בשלשתן הוא הילכך קאמר מי שרוצה לפרש ולהבין דברי ר''ז כן הוא והרי זה דומה למי שהיה לפניו אשכול אחד ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר גרסינן:
או בקרבן. אם אמר כנדרי רשעים זה עלי נדר בקרבן ואם אמר כנדרי רשעי' שלא אוכל הימנו הוי שבועה:
או בנזיר. אם אמר כנדרי רשעים הריני נדר בנזיר הוא וכגון שנזיר עובר לפניו כדמוקי לה בבבלי דף ט':
לצדדין היא מתניתא. הא דקאמר בנזיר בקרבן ובשבועה או או קאמר:
משנה: הָאוֹמֵר קוֹנָם קוֹנָח קוֹנָס הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִין לְקָרְבָּן. חֵרֶק חֵרֶךְ חֶרֶף הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִין לְחֵרֶם. נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיחַ הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִים לִנְזִירוּת. שְׁבוּתָה שְׁקוּקָה נָדַר בְּמוֹהִי הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִים לִשְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
נדר במוהי. במוהי כינוי למשה כלומר בשבועה שנשבע משה כדמפרש בגמ' וכל אלו כינויים לשבועה:
שבותה שקוקה. שלא אוכל ככר זה:
נזיק. אמר הריני נזיק אם אוכל ככר זה נזיח פזיח כאומר הריני נזיר אם אוכל:
חרק. שאמר ככר זה עלי חרק חרך חרף כאומר ככר זה עלי חרם:
מתני' האומר קונם. ככר זה עלי או קונח או קונס בכל לשונות שיאמר מאלו מתפיס הוא בקרבן:
כְּנִדְרֵי כְשֵׁירִים לֹא אָמַר כְּלוּם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַכְּשֵׁרִים נוֹדְרִין. וּמִכֵּיוָן 3a שֶׁנָּדַר אֵין זֶה כָשֵׁר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. לֹא הָיָה הַמָּקוֹם מַסְפִּיק בְּיָדָם חֵט וְהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר בִּשְׁבִיל לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חוֹטְאִים הָיוּ שֶׁהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֵּר עָלָיו מֵאַשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ. חָטָ זֶה עַל נַפְשׁוֹ שֶׁמָּנַע עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וָאַתְיָא דְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק. מִיָּמַיי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר אֶלָּא אֶחָד. פַּעַם אָחַת עָלָה אֵלַי אָדָם אֶחָד מִדָּרוֹם. וּרְאִיתִיו אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו מְסוּדָרוֹת תִּילִים תִּילִים. וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. מַה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית אֶת הַשִּׂיעֵר הַנָּאֶה הַזֶּה. וְנָם לִי. רִבִּי. רוֹאֶה הָיִיתִי בְעִירִי וְהָלַכְתִּי לְמַלְאוֹת אֶת הַשָּׁאוּב מַיִם. וְרָאִיתִי אֶת הַבּוּבִּייָה שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּפָחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְאַבְּדֵינִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ. רָשָׁע. אַתָּה מְפָחֵז בַּדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ. עָלַי לְהַקְדִּישָׁךְ לַשָּׁמַיִם. וְהִרְכַּנְתִּיו בְּרֹאשִי וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. כְּמוֹתָךְ יִרְבּוּ עוֹשֵׂי רְצוֹן הַמָּקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיי֨. רִבִּי מָנָא בָעֵי. לָמָּה לִי כְשִׁמְעוֹן הַצַּדִיק אֲפִילוּ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת חֵלֶב מִיָּמָיו. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת דָּם מִיָּמָיו. סָבַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק. בְּנֵי אָדָם מִתּוֹךְ הַקְפָּדָה הֵן נוֹדְרִין. מִכֵּיוָן שֶׁנּוֹדְרִין מִתּוֹךְ הַקְפָּדָה סוֹפוֹ לִתְהוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא תוֹהֵא נַעֲשׂוּ קָרְבְּנוֹתָיו כְּשׁוֹחֵט חוּלִין בָּעֲזָרָה. וְזֶה מִתּוֹךְ יִישׁוּב נָדַר וּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
Pnei Moshe (non traduit)
וזה. אבל זה שהיה צדיק גמור מתוך יישוב דעתו הוא נדר ופיו ולבו שוין בשעת הנדר וקים ליה בי' שלא נתחרט. ובבבלי גריס בדברי שמעון הצדיק לא אכלתי אשם נזיר טמא מפני שהן כשמיטמאין ורבו עליהן ימי נזירות הן מתחרטין אבל בנזיר טהור אכל דאמודי אמיד נפשי' דמצי לנדור:
ומשני סבר שמעון הצדיק. כלומר דה''ט בנזיר שבני אדם מתוך הקפדה נודרין וסופן לתהות והוי כחולין בעזרה:
למה לי כשמעון הצדיק אפי' כר''ש. האי למה לי כמו מה איכפת ליה כלו' וכי מה איכפת לי ואפי' שמעון הצדיק כר''ש סבר מכל מקום קשיא וכי לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב וחטאת דם מימיו שהן נמי על חטא באין:
ואתייא דשמעון הצדיק כר''ש. דס''ל נמי סתם נזיר חוטא ולפיכך לא אכל מימיו אשם נזיר:
ר''ש אומר חוטאים היו. בזה שנודרים בנזיר כדאשכחן דקרי ליה הכתוב חוטא מפני שמצר ומונע עצמו מן היין. ובבבלי גריס בדברי ר''ש לא היו נוזרים כדי שלא יקראו חוטאין ואתיא שפיר טפי דלא מיתוקמא מתני' אליבא דר''ש:
מתניתא. דקתני כנדבותם של כשרים נדר בנזיר כר' יודה היא דקאמר שחסידים הראשונים היו מתנדבי' עצמן להיות נודרים בנזיר כדי להביא קרבן חטאת:
הדא אמרה שהכשרים נודרים. כלומר דמשמעות דבריו הוא שהכשרים נודרים והוא ליתא דמכיון שהוא נודר אין זה כשר ולפיכך לא אמר כלום:
ד''א. ואחר נדרים לשון איחור נדרים הוא שאם איחר ולא שילם נדרו מבקרין את מעשיו כדמייתי עלה האי עובדא ולהאי פירושא אין פותחין בזה. ובבבלי פ''ג דף ב''ב מסיק דלא פתחינן לא בהא ולא בהאי דר' יודה משום דהוי איום גדול ואומר שמתחרט הוא ואע''פ שאינו כן:
ר' ינאי. פתח לו מזה מוקש אדם וגו' ואחר נדרים לבקר אחר שהתחיל אדם לנדור פינקסו נפתחת ומבקרין את מעשיו מפני שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו:
ר' יהודה פתח. כשהיה רוצה להתיר הנדר לא' הי' פותח לו זה הפתח אילו היית יודע כו':
כיצד הוא עושה על נדבה. כלומר דמאי שנא דבנדר חיישינן שמא יבא לידי תקלה ויעבור בבל תאחר בנדבה נמי ליחוש דאע''ג דאמר הרי זו דילמא פשע ומאחר להביא ובמתני' קתני שהכשרים מתנדבין וקאמר דבנדבה הוא עושה כך מביא כשבתו לעזרה ומקדישה ותו ליכא למיחש למידי:
מתניתא. דקתני שהרשעים נודרים דר' יודן היא דאמר טוב מזה ומזה שלא תדור כל עיקר והכי דריש לה לקרא דכתיב לעיל מיניה את אשר תדור שלם טוב אשר לא תדור כלל משתדור ולא תשלם דשמא תדור ותשכח ולא תשלם ובבבלי גריס איפכא דר''מ לדר''י:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source